<h1>ראבי"ה סימן תת"נ</h1>
<h2>דף י:</h2>
תנו רבנן אל יאמר אדם וכו' עד איזהו יחיד ואיזהו תלמיד יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הציבור תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה ואפילו במסכת כלה. ובירושלמי פריך וכי מכיון שהוא מתמנה על הציבור הוא מתפלל ונענה מיד. ומשני התם מכיון שהוא מתמנה על הציבור ונמצא נאמן כדיי הוא מצלייא ומתענייא. פירוש שנאמן לציבור לעמוד בעדם מפני האומות כשבאים שונאי ישראל לידי צער ראויים להתקבל תפלתן. ובתוספתא [פ"א ה"ז] תניא איזהו יחיד כל שמינוהו בית דין פרנס בדבר צער, והוא הוא. ומשמע אפילו יש גדולים [ממנו] בתורה, כיון שמעשיו מתוקנים ורוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. וכן משמע מדקאמר תו ואיזהו תלמיד וכו', מכלל דהך יחיד אינו תלוי בששואלין אותו דבר הלכה. ומכאן נהגו לעבור לפני התיבה בראש השנה וביום הכיפורים הפרנסים המגינים על דורם. ואמרינן בפרק גיד הנשה [צ"ב ע"א] ליבעי רחמי אתכלין אעלייא דאלמלא עלייא לא איתקיימא איתכלין. ומיהו לפנים פרק [שני] דמכילתין [ט"ז ע"א] משמע שהיו מעבירין לפני התיבה זקן ורגיל ופרקו נאה וביתו ריקם דההוא שפיר טפי כאשר אפרש התם.
רבי יוסי אומר עושה וזכור לטוב. ומוכח בפירוש רבינו חננאל דרבי יוסי ורבן שמעון בן גמליאל קיימי בחדא שיטתא ורבי מאיר ורבי שמעון בן אלעזר בחדא שיטתא [דרבן שמעון בן גמליאל] נמי לא קפיד אלא אדבר של שבח, כדמשמע בפרק היה קורא [ט"ז ע"ב] ובפרק מקום שנהגו [נ"ד ע"ב] וכולי עלמא חיישינן ליוהרא אלא דפליגי התם הי מילתא הוי יוהרא. ובפרק הכונס [נ"ט ע"ב] גרסינן רבי אלעזר זעירא הוה סיים מסאני אוכמי וכו', עד מי חשיבת לאתאבולי אירושלים וכו', והאי נמי הוי שבח ולא צער אבל לא הוי שבח ויוהרא [ו]אפילו לא הוי צער עושה. ודבר זה פירשתי יפה בחיבור זה.
